בפני חברת הראל עמדו שלל מסמכים רפואיים של רופאים שבדקו את התובע וכולם קבעו, כי הוא מצוי במצב סיעודי וזקוק לעזרה בפעולות, הלבשה, רחצה ואכילה. אפילו מומחים מטעם הראל קבעו שהתובע מצוי במצב סיעודי וזכאי לתגמולי הביטוח, אך חברת הראל, לא קיבלה את קביעתם ושלחה רופאים נוספים מטעמה, עד שנמצא הרופא מטעמה שקבע שהתובע אינו סיעודי והראל הפסיקה לשלם לתובע את תגמולי הביטוח.

חברת הראל לא חסה על התובע ולמרות פגיעתו המצערת ומצבו הסיעודי הברור, היא שלחה חוקרים פרטיים שיבלשו אחריו וטענה בכתב ההגנה, כי תביעתו היא טרדנית וקנטרנית. חברת הראל הגדילה לעשות והאשימה את התובע בטענה חמורה של מרמה וטענה כי הציג בפניה מצג שווא בכוונת מרמה.

התביעה הונחה על שולחנה של השופטת ענת דבי.

בפסק דינה דחתה השופטת דבי את טענת חברת הראל כי יש למחוק את התביעה עקב היעדר צירוף חוות דעת רפואית על ידי התובע וקבעה, כי במקרה דנן חברת הראל ערכה מספר רב של הערכות תפקוד מטעמה, אשר לפחות בחלקן נקבע כי התובע הינו במצב סיעודי המזכה אותו בתשלום תגמולי הביטוח. יש בכך כדי לשמש הודאה מטעם המבקשת בהתקיימותו של מקרה הביטוח.

בנוסף, קבעה השופטת, כי התובע לא נדרש מלכתחילה לצרף חוות דעת רפואית בתביעה מסוג זה מאחר ומדובר בתביעה שהוגשה מכוח פוליסת ביטוח ונסמכת על הערכות תפקוד שבוצעו ע"י חברת הראל עצמה שהמומחים מטעמה קבעו שהתובע מצוי במצב סיעודי ודי בכך מנת להוכיח את מצבו הרפואי ועל כן, התובע אינו נדרש לצרף חוות דעת נוספת.

השופטת ענת דבי, סקרה את הערכות התפקוד שביצעה חברת הראל לתובע וקבע, כי עיון בהערכות התלות אשר צורפו לכתב התביעה מלמד, כי לא חל כל שיפור במצב תפקודו של התובע, החל מהערכת התלות הראשונה ועד האחרונה. בכל אחת מהערכות התלות צוין באופן מפורש כי התובע זקוק לעזרה בהלבשה, ברחצה וכן באכילה ושתיה. השופטת דבי ביקרה בחריפות את חברת הראל וטענה, כי אין לתמוה על כך כי מצבו של התובע לא השתנה. מצבו הינו בלתי הפיך, שהרי לא קיים צפי להתפתחותן של האצבעות אשר נכרתו.

עוד התרעמה השופטת על טענותיה של חברת הראל, שטענה, כי אם התובע אינו מסוגל לכפתר כפתורים או לסגור רוכסן, יתכבד המשיב וילבש בגדים המותאמים ליכולותיו ואם הוא אינו מסוגל להתרחץ וזקוק לעזרה בפתיחת בקבוק או בהחזקת הסבון, יתכבד וישתמש בחומרי רחצה שמתאימים למצבו. כך גם באשר לפעולת האכילה והשתייה- הראל לא הכחישה כי התובע איננו מסוגל לבצע חיתוך של האוכל לצורך הכנתו או לצורך אכילתו, אך טענה, כי ככל שהאוכל מוגש לו, הוא יכול להתמודד עימו בעצמו.

השופטת דבי דחתה טענות אלה של חברת הראל וקבעה, כי יש להחיל על עניין זה את הוראותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע את קדושת חייו וגופו או כבודו של האדם באשר הוא אדם. דרישה מן המשיב ללבוש בגדים המתאימים למצבו או לאכול רק מאכלים אשר עברו עיבוד בבלנדר, הינו פגיעה בכבודו של התובע ובאיכות חייו. מדובר במצב רפואי שאין ברור ממנו ומצער כי חברת הביטוח העלתה כל נימוק אפשרי, על מנת להימנע מתשלום תגמולי הביטוח, כאשר ברור הוא כי המשיב זכאי להם על פי פוליסת הביטוח שרכש.

השופטת דבי קבעה שאין לחברת הראל הגנה מפני התביעה וחייבה אותה בתשלום תגמולי הביטוח ובהוצאות משפט.