המקרה הגיע לשולחנו של כב' השופט יובל גזית מבית המשפט השלום בתל אביב. לאחר עיון בטענות הצדדים קבע השופט, כי כלל ידוע בשיטת משפטנו הוא, כי על בעלי הדין לפעול "בקלפים גלויים", המסמך אותו מבקשת האלמנה לקבל, הינו חוות דעת יועץ רפואי לעניין סיבת פטירתו של המנוח שנערכה בעקבות פנייתה של האלמנה לקבלת תגמולי ביטוח, כאשר על בסיס חוות דעת זו דחתה המשיבה את תביעתה.

עוד קבע השופט גזית, כי בעת עריכת חוות הדעת, המטרה הדומיננטית אשר נערך המסמך היה בירור חבות של חברת הראל כלפי מבוטחה. כב' השופט גזית הפנה לפסיקה של בית המשפט העליון הקובעת, כי מסמך שהיה נערך בין כה וכה, מטעמים ענייניים שאינם קשורים למשפט צפוי, אינו צריך ליהנות מחיסיון רק משום שאותו מסמך נערך גם משום תרומתו האפשרית למשפט צפוי".

עוד קבע השופט גזית, כי מלשון מכתב הדחייה עולה כי חוות הדעת מהווה חלק בלתי נפרד מההחלטה לדחות את התביעה לתגמולים ומהווה נימוק מרכזי להחלטת הדחיה, וככזו היה ראוי שתצורף ע"י חברת הביטוח מלכתחילה למכתב הדוחה את התביעה, כחלק מחובתה לתת למבוטח תשובה מלאה ולפרט בפניו את כל נימוקי הדחיה. השופט גזית מסביר, כי הרציונל העומד ביסוד חובה זו הינו הגנה על המבוטחים תוך צמצום אי השוויון בין המבוטחים לבין חברת הביטוח, כמו גם עקרונות של יעילות משפטית שכן מבוטחים שבפניהם תוצג עמדה מנומקת וברורה של חברת הביטוח בקשר לתביעתם יוכלו להעריך את הכדאיות של הגשת תביעה משפטית.

עוד קבע כב' השופט גזית, כי חוות הדעת נערכה תוך שיתוף פעולה של אלמנת המנוח, אשר העמידה בפני חברת הראל את כל המסמכים שנדרשו לצורך הכנתה ולכן, ויתרה הראל על טענות חיסיון ביחס לחוות הדעת.

בסופו של דבר, חייב השופט גזית את חברת הראל להעביר את חוות הדעת מטעמה לעיון האלמנה וחייב את חברהת הראל בהוצאות משפט.